בפוסט שפרסמתי אתמול תיארתי 19 מקרי התגודדות (כלומר התקפה על טורף) של סנוניות שראיתי עד כה ביבנה. הנה קצת מידע מהספרות המדעית בנושא.המחקר על התגודדות סנוניות מבוסס על ניסויים. מדובר בניסויים לא אלימים, באופן יחסי; עיקר האלימות כלפי הציפורים היא לכידה וסימון שלהן, בחלק מהמחקרים. הניסויים עצמם מתבססים על חשיפת הציפורים בתנאים טבעיים לדגם מלאכותי או לפוחלץ של טורף (דורסי לילה, סמור) או לאדם.
בתחילת שנות ה-80 חשף וויליאם שילדס סנוניות הרפתות ליד קיניהן לדגם של דורס לילה ולאדם. שילדס הבחין בין "מתגודדים סבילים" שהם ציפורים שקטות השומרות מרחק 10-2 מטרים מהאיום, ובין "מתגודדים פעילים" שהם ציפורים קולניות המתקרבות יותר לאיום ולעתים אפילו מתנגשות בו במתכוון. אם כן, "מתגודדים סבילים היו מדגם אקראי של האוכלוסייה המקומית מבחינת זוויג, גיל, מיקום הקן ומצב הרבייה. […] מתגודדים פעילים לא היו מדגם אקראי של אוכלוסיית המקור. ציפורים בזוגות, ובמיוחד הורים עם גוזלים, הופיעו בשכיחות גבוהה, ואילו לא-מקננים, מתבגרים [פרחונים] ודוגרים התגודדו באופן פעיל רק לעתים נדירות."
ומהי משמעות הנתונים? "דגם זה [של התנהגות] עולה בקנה אחד עם ההשערה שהתגודדות סבילה, שיש בה סיכון מופחת, היא צורה של הגנה עצמית המפחיתה את סיכוייו של המתגודד להיאכל […] כנראה היא מאפשרת לו לאסוף מידע על זהות טורפים אפשריים או על התנהגותם הצפויה. […] השינויים העונתיים בהתגודדות וזהות המתגודדים הפעילים והסבילים אינם עולים בקנה אחד עם ההנחה שהתגודדות היא צורה של התגוננות קבוצתית או של אלטרואיזם שהותנו על-ידי הדדיות או על-ידי ברירת שארים או ברירה קבוצתית. עם זאת, נתונים אלה הולמים הנחות אחרות, לפיהן ההתגודדות מועילה לבן/בת הזוג או לצעירים [באותה משפחה]. אף-על-פי שמתגודדים פעילים מסכנים את עצמם, הם מפיקים תועלת ישירה על-ידי הגברת המרכיב האישי של כשירותם הכוללת, כנראה באמצעות אזהרת בן/בת הזוג והצעירים והגנה עליהם מפני טורפים."
הדברים האלה מרמזים על הסיבה לכך שרוב הסנוניות שראיתי ביבנה שומרות מרחק משמעותי מהדורסים בעת התגודדות סביבם: איני צופה בסנוניות בקרבת קיניהן, וכשהדורס עובר הרחק מהקן אין לסנוניות סיבה לסכן את עצמן בצלילה עליו. רק בהזדמנויות מקריות ראיתי התגודדות בקרבת קינון; במקרה אחד (8.5.2020) היה זה זוג סנוניות יחיד שתקף את הבז; הן נראו רציניות ביותר, מקללות בקולי קולות ומנסות לפרק לבז ת'צורה – עד כמה שזה אפשרי בציפור שיר התוקפת ציפור גדולה ממנה פי עשרה בקירוב. באותו מקום ראיתי גם התקפה קולנית וקשוחה במיוחד על עורבני עומד (2.4.2019). הפעם התאגדו סביבו 8 סנוניות יחד, ואולי עוצמת ההתגודדות משקפת את העובדה שמדובר באויב נייח ופחות מסוכן מבז.
כדאי להזכיר כאן מחקר אחר מתחילת שנות ה-80. צ'ארלס בראון וג'ון הוגלנד חקרו התגודדות של סנוניות בכמה אתרים ברחבי ארצות-הברית, והפעם הם השוו בין תגובתן של סנוניות מארבעה מינים (וביניהם סנונית הרפתות) לדגמי דורס לילה וסמור. בראון והוגלנד סיווגו את הסנוניות למינים המקננים בזוגות נפרדים ("יחידאיים") ולמינים המקננות במושבות ("מושבתיים") והגיעו למסקנה הבאה: "פרטים משני המינים היחידאיים נטו לצלול על הטורפים הרבה יותר מהפרטים משני המינים המושבתיים. מכיוון שבצלילה [על טורף] עלול להיות סיכון, אנו מציעים שמינים יחידאיים נוטלים סיכון גבוה יותר לנפש בעת ההתגודדות בהשוואה למינים מושבתיים. הסיכון המופחת ליפול קורבן בעת התגודדות עשוי להיות תועלת הנובעת מהחיים בקבוצה, וזוהי תועלת שלאו דווקא תלויה ביעילותה של ההתגודדות."
בחזרה מארצות-הברית ליבנה, סנונית הרפתות מייצגת (לפי בראון והוגלנד) את המינים היחידאיים, ואילו טסית הבתים שמקננת בעיר (ואינה נכללת במחקר ההוא) עשויה לייצג את המינים המושבתיים. ייתכן אפוא שמתינותן של הטסיות מול הדורסים לעומת קשיחותן של הסנוניות מעידה על כך שכל סנונית הרפתות סומכת על עצמה בלבד, ואילו כל טסית סומכת על הלהקה. אך במחשבה נוספת התמונה הממשית בשטח מורכבת יותר: סנוניות הרפתות אמנם אינן מצמידות קינים זה לזה אך הן בעצם מקננות במושבות מרווחות, וכשדורס מתקרב למושבה הוא קרוב לכל הקינים במידה דומה ולכן אין חשיבות לכך שסנונית הרפתות "יחידאית"; ומצד אחר, הטסיות אינן נפוצות כאן במידה שתצדיק התנהגות להקתית מיוחדת מצדן; המושבות שלהן קטנות ומרווחות מדי. ואולי יש חשיבות לכך שהטסיות ביבנה אינן מתמודדות עם הדורסים לבדן? אולי כשיש בסביבה סנוניות עצבניות וקשוחות, הטסיות יכולות לחסוך מעצמן סיכונים ולהשאיר לסנוניות את העבודה המלוכלכת?בובות ינשופים רבות זרמו בנהר המחקר מאז פורסמו שני המאמרים שציטטתי. למשל, מחקר שפורסם ב-2017 כולל השוואה בין תגובות ההתגודדות של 157 מיני ציפורים בברזיל סביב בובות ינשופים. החוקרים דה קונהה, פונטנל וגריסר הגיעו למסקנה ש"המערכת החברתית של המין לא השפיעה על התנהגות ההתגודדות שלו. יתרה מזאת, מינים שהתגודדו יצרו התקבצויות גדולות כשניצבו מול טורף מסוכן, ולעומת זאת התגודדו ביתר עוצמה כשניצבו מול טורף פחות מסוכן."ושוב בחזרה ליבנה, המסקנות האלה מעוררות ציפייה שסנוניות וטסיות יגיבו לדורסים בצורה דומה (בניגוד לנתונים שאספתי). המסקנות גם מעוררות ציפייה לעננים גדולים במיוחד של סנוניות וטסיות סביב בזי עצים ונצים מצויים, ופחות סביב בזים מצויים; ותצפית ההתגודדות התוקפנית מאוד שראיתי סביב עורבני מקבלת חיזוק.
המחקר מותיר שאלות פתוחות רבות ומהותיות. למשל, הסנוניות שראיתי ביבנה מסתכנות הרבה יותר מהסנוניות במחקרים: קשה להשוות בובת ינשוף נייחת לנץ או לבז חיים ומעופפים. אז מדוע הסנוניות ביבנה מסתכנות כך? ההתגודדות סביב הנצה אתמול מחדדת את השאלה – קל להבין את נכונותם של הורים להסתכן ליד הקן שלהם, אך בשביל מה ליטול סיכון עצום בזירה אווירית נייטרלית באמצע החורף? להתגודדות יש כמה הסברים פונקציונליים החורגים מהגנה על צאצאים ועל בן/בת זוג (למשל: להרשים סנוניות אחרות). עם זאת, אני חושד שלא די בהסברים הפונקציונליים המקובלים באתולוגיה. אולי מחקר המתמקד בקהילות מקומיות של סנוניות ובסנוניות אינדיבידואליות יחשוף הבדלים שאי אפשר לצמצמם לפונקציונליות: הבדלים בניסיון החיים האישי של כל סנונית, הבדלים בניסיון הקבוצתי שהצטבר בקהילות שונות של סנוניות, הבדלים בין הדורסים המסוימים שהסנוניות למדו להכיר בשטח, וגם הבדלי אופי אישיים בין סנונית לסנונית.ברור שמדובר במחקר מסובך ובעייתי למימוש, אך העניין בו עצום: למשל, בתצפית המוקדמת שלי בבז עצים בקיץ הזה (30.6.2020), הבז ככל הנראה לכד סנונית או טסית לעיני חברותיה. בשבועות הבאים הבז התמקם באזור מושבת לינה וקינון, והסנוניות נאלצו לראותו אורב להן מדי יום, ומן הסתם מחסל אותן אחת אחת; הן הכירו אותו היטב באופן אישי. אין לי מושג איך המציאות העגומה הזו משפיעה על סנונית מסוימת או על קהילת סנוניות מסוימת, אך קשה לי להאמין שהתגובה הסנוניתית מסתכמת בהתניה הישרדותית מולדת ותו לא.
מקורות
Shields, William M. "Barn Swallow Mobbing: Self-Defence, Collateral Kin Defence, Group Defence, or Parental Care?" Animal Behaviour 32, no. 1 (Feb 1984): 132-148.
Brown, Charles R. and John L. Hoogland. "Risk in Mobbing for Solitary and Colonial Swallows. Animal Behaviour 34, no. 5 (1986): 1319-1323.
da Cunha, Filipe C. R. J., Cesar R. Fontenelle, and Michael Griesser. "Predation Risk Drives the Expression of Mobbing Across Bird Species. Behavioral Ecology 28, no. 6 (Nov-Dec 2017): 1517-1523.
פורסם במקור: חיות בר יבנה (דף פייסבוק), 10.12.2020.
224 SharesLikeCommentShare
